מהו הניקור של בלוטת התירואיד וכיצד הוא מתבצע?
מה הסיכונים הכרוכים בפעולה?
בכל החדרה של מחט לגוף קיימת סכנה של זיהום או דימום. הניקור נעשה לאחר חיטוי באופן סטרילי עם אלכוהול (אם קיימת רגישות – נא להודיע) וכך הסיכון לזיהום מזערי. הסיכון לדימום משמעותי בעקבות הניקור נמוך מאוד. בצוואר יש כמובן כלי דם כולל בתוך בלוטת המגן עצמה. כאשר הניקור נעשה תחת הכוונה סונוגרפית (US) הרופא יכול לראות בזמן אמת את כלי הדם ולהיזהר שלא לעבור דרכם ובכך להמנע מדימום.
עדיין לעיתים עלול להופיע שטף דם קטן בסמוך או בתוך הבלוטה כתוצאה מפגיעה בכלי דם קטנים כפי שקורה גם בלקיחת דם מהמרפק. רק לעיתים נדירות מאוד יש לכך משמעות קלינית. לרוב שטף הדם יספג מאליו. הנבדק עשוי לחוש תחושת נפיחות בצוואר או כאב אך מדובר בכאב קל שניתן להקל עליו באמצעים פשוטים כמו קירור מקומי ותרופות פשוטות כמו אקמול או אופטלגין .
בכדי להוריד את הסיכון לדימום, הרופא יבקש מהטופל שלא לדבר או לבלוע רוק בזמן הניקור כדי למנוע תזוזות של בלוטת התירואיד כשהמחט בתוכה.
האם צריך לבצע בדיקות דם מיוחדות לפני הניקור והאם צריך להפסיק שימוש במדללי דם (כגון אספירין, קומדין וכדומה)?
האם הבדיקה כואבת? האם מבוצעת בהרדמה מקומית?
כמה פעמים צריך “לדקור” את הבלוטה?
האם חלות הגבלות לאחר הניקור?
אם התקבלה תשובה לא אבחנתית. האם יש לבצע את הבדיקה שוב? מדוע?
הדיווח הפתולוגי לרוב מסווג את הנגעים כשפירים או ממאירים. בחלק מהמקרים עשויה להתקבל תשובה של דגימה לא אבחנתית. זה עלול לקרות לדוגמא כשאין ציטולוג נוכח, בחלק מהמקרים הסיבה היא שהמוקד עצמו עשיר מאוד בכלי דם או עני בתאים ומכיל נוזל בלבד כגון ציסטה.
חשוב לציין שכאשר מתקבלת תשובה לא אבחנתית לרוב אין סיבה לדאגה כיון שהסיכון לממאירות במקרה זה היא נמוכה מאוד כ- 1-4 אחוז.
קיימים מקרים אחרים בהם כן התקבל חומר מספיק בניקור אך הפתולוג לא יכול להגיע למסקנה אם הנגע שפיר או ממאיר. במקרה כזה, התשובה לא תהיה ” חומר דל אבחנה” אלא תשובה שמדובר בדגימה שאינה ניתנת לאפיון ודאי. גם במקרה זה הסיכוי לממאירות הוא נמוך אך הוא עשוי להגיע ל- 15 אחוז ולכן ההמלצה במקרה זה היא לחזור על הניקור לאחר 3 חודשים.
